זה הרגע הכי קשה, מלחמה בין המוח ללב.
הלב רוצה לנוח, המוח רוצה לעבד.
מנסה לצאת מתוך הגוף, לתת להם להילחם אחד בשני בלי שאני ארגיש.
רוצה רק לישון.
ילדות עשוקה. שנים של הדחקה. אין קול לצעקה.
שנים של הדחקה ואין זכר לצעקה.
הצעקה חנוקה.
אין אויר, תחושת מחנק. הקול צועק מבפנים ונחנק.
הגוף כואב, הדם נשפך.
מוקפת באימה, שנים של השפלה. אין פתח למנוסנ.
אין צעקה שתשבור את הדממה, רוצה לשקוע עמוק בתרדמה
אני כבר לא יכולה
;){kind=link}