מרגישה מבפנים אפר ועפר, שום דבר. רק כאב ובילבול. איך יתכן שהייתי כמו מריונטה? נתתי לו לשחק בי? ואיך יתכן שנשארתי בחיים? ממשיכה להאבק? ואיך, אי פעם, לא אהיה מפוצלת?
איך אי פעם אוכל לאחד עבר והווה?
עכשיו או שאני נבלעת בעבר הנורא שלי
או שאני בתוך ההווה שלי? או אולי מסתכלת לעתיד
סתם זורקת משפטים לאויר. אולי אפילו לא יקראו אותם
כואב לי נורא ויש המון כאוס מסביבי,ולא מצליחה לעשות סדר בבלגאן.
לא בפנים
לא בחוץ
ולא בכלל.
והכל יותר מידי עלי
לא יכולה לעמוד בעומס
של המטלות
של הרגשות
של הכאב
קשה ולבד כל הזמן.
אני רוצה שיהיה אחרת
|
|
|
;){kind=link}