כבר בת 36, מתחילה להבין שהסוד שלי ושל אבא שלי הופך להיות נטל בלתי נסבל על כתפי. אבא שלי אהב אותי בדרך שאף אחד לא יבין. בעצם שימשתי אותו מגיל ינקות ועד גיל 15 בערך. את החום ואהבה קיבלתי ממנו בעיקר, אמא היתה מעט בבית וגם אז בעיקר בשביל האחות הקטנה שלי.
והיום הוכחתי לה, נישאתי והבאתי ילדים לעולם, מקסימים, מוכשרים, טובים. לפעמים אני אמא קצת מגוננת מדי. הייתי קצת בטיפול, למדתי מעט מה גילוי העריות עושה לי. ההשפעות פחתו מעט, הכאב מנמנם לפעמים, אבל מספיק טריגר אחד קטן שיעורר את הכאב ואת תחושת חוסר האונים הבלתי נסבלת.
הסוד שלי כבר פחות סוד, סיפרתי ל2 חברות, ברגע שפרצתי את מחסום הסוד באה גם הקלה קטנה. אבל גם תחושת אכזבה והחמצה.
אף אחד לא ראה את מה שעבר על הילדה?
;){kind=link}