משהו מוזר קורה כאן. אין לי מושג מה בדיוק. אבל יש לי הרגשה לא טובה בבטן..שכאילו מסגירה על משהו, שאין לי מושג מהו.
קשה לי כאן.למרות שצריך להיות טוב.
משהו עולה מהבטן לכיוון הגרון וחונק אותי, מותיר אותי עמומה באפלה ללא אפשרות להתנגד.
למרות שאני אמורה לשמוח. הכל כל כך שמח מסביב.
אבל קשה לי, ומוזר. הכל טוב? או רע?
או שמא מבפנים הכל רע וכבר נרקב מדי בשביל לפרוח מחדש, אך מבחוץ ישנה מעטפת של שמחה?
מעטפת שקרית כזאת של אושר?
לא טוב לי כאן. ממש לא טוב כאן.
ואז, כשהיקיציה חולפת והסיוט מתחיל קשה להבחין.
מה טוב, מה רע, מה לא, מה כן?
מה אעשה עם עצמי?
מה אעשה בשביל לא להתעלף מאובדן חושים?
מה אעשה כדי להמנע משיתוק איברים?
העיינים כבר משותקות ויותר בכלום לא מבחינות
ופתאום הסיוט הישן נושן מכל הזמנים תוקף שוב בלילה
אותה ילדה קטנה שאותה כל כך אהבת, נופלת לתוך בור שחור
ואתה עומד שם מלמעלה ומחכה לאור.
מחכה כאילו שהאור יוכל להאיר שוב את עינייך.
ואתה, מחייך חיוך מסופק
ואז היא נופלת לבור וצורחת- הצילו
אבל אותך זה לא מעניין
ובסוף...היא מאבדת את נישמתה מרוב חרדה ומתה.
ולך לא אכפת.
אבל החלומות בלילה לא נפסקים.
הלילות והימים לט נותנים מנוחה. בכל מקום חושבת עליך.
כי קשה...
קשה להתמודד עם כל כך הרבה כאב.
מה קורה לי?
עוד שנייה וסיגריה שוב עושה עוד כוויה מבפנים
איך אוכל להתגבר על השנאה?
מה אעשה עם עצמי עכשיו?
הכתיבה היא היחידה שמדמה הדמעות על פניי
אני משתגעת?!
מה קורה לי?
