בדרך כלל אני בסדר, מרגישה טוב, עושה דברים. מסתדרת. אבל כל כמה זמן אני נשברת, ואז הכל נראה ומרגיש רע, ולבד, ואני מרגישה חנוקה.
והפרדוקס הוא שנראה לי שנהייה כל כך רע בגל שהיה כל כך טוב. שהטוב הביא את הרע. גם הרע מביא את הטוב. שאני ילדה גדולה כשאני מפנה גב לילדה הקטנה שבי, ואז הילדה הקטנה נשברת ודורשת צומת לב, ואז אני נהיית ממש קטנה ורוצה להיות שוב הילדה הגדולה. ואז אני עושה דברים של גדולים ומרגישה גדולה ואז שוב הילדה הקטנה צצה.... זה מעגל החיים שלי, לא יכול לעבור זמן מה מבלי שאשבר. אולי השבירה בעצם נהייתה כבר צורך? הצלחתי לבלבל אפילו את עצמי. אולי אני בפיצול אישיות?
;){kind=link}