זכרון- תוכן קשה לקריאה

כשהייתי קטנה ...כשהגננת ניסתה להרגיע ולהגיד שמפלצות...יש רק באגדות שהן לא קיימות...ואני בת חמש ניסיתי לעצום חזק חזק את העיניים שהמפלצת תחשוב שאני ישנה...אבל זה לא עזר..המפלצת הגיעה......הכאיבה...גם כשניסיתי חזק חזק לפקוח את העיינים...המפלצת...עדיין היתה ...

שלום שמי arayot ואני נפגעת גילוי עריות וקשה לי לשבת כאן ולכתוב עדות ...על המפלצת... שלי...
אבא שלי....המפלצת שלי...קיימת...
ואין לה קרניים....ושיניים חדות....והיא מופיעה בימים לא רק בלילות....הוא האבא שהצליח לקחת לי את הלילה....ואת היום...אבא שמותר לו הכל..:(
היינו משפחה ככה קראו לזה אז "משפחה" ...אבא ואמא ואחות...מבחוץ הכל היה נראה כרגיל ...כביכול....ואני אני ילדה שלא חסר לה כלום
יש לה זוג הורים...שנותנים לה הכל.......חוץ..
מאת היכולת לחיות....לנשום.....ילדה שנחנקת....
מבפנים..ומבחוץ...אף אחד לא רואה ...אף אחד לא שומע את הקול שלה...
אני לא זוכרת בבירור באיזה גיל הוא התחיל...
לחדור...להכאיב...להתנשף מעלי...ללטף....
אני זוכרת ...בבירור ...לילות שהוא מגיע אלי לחדר..
את הצעדים של נעלי הבית שלו...שמתקרבים לחדר שלי....איך הוא היה מעיף את השמיכה תופס לי את היד בחוזקה ולוקח אותי לחדר השינה..ושם..

פולש וחודר..גוף גדול מול ילדה קטנה ....והנשימות שלו...מעלי....את האיומים שאסור לספר...ושזה ה"סוד" ....שלנו...ושאסור לבכות...גם אם ממש כואב...
גם כשכבר בגרתי...עדיין הוא המשיך....לאנוס בכוח...להכאיב...לאיים....גם כשביקשתי שיפסיק הוא המשיך...והכאיב יותר..כמו בובה על חוטים
הוא היה משכיב אותי אצלו בחדר...ומוחץ ..עד שאין אויר לנשום....ורק דם, בדידות וכתלים..ודמעות

שתיקה...

אני יושבת כאן...ובעוד אני כותבת את הסיפור
מה שהייתי רוצה להעביר זה, אז נכון הוא הצליח

לגזול ממני את הילדות ..ואת הבגרות.....

אבל הוא לא הצליח לקחת את האני שלי...

האני הזה שהיום כל כך נלחמת כדי להתמודד

עם ההשלכות של המפלצת...שאני רוצה כל כך רוצה שהמפלצת הזאת תמות.
אנסת.... הכאבת....פגעת...

אני הקטנה...אתה הגדול...

איימת ...הפחדת....השתקת...

הרגשתי...נעלמתי...רציתי לצרוח...

שתקתי...קפאתי....כי לא היה לי כבר כוח...