כול לילה

כול לילה הם באים שוב לארח לי לחברה,

שחס וחלילה לא ישעמם לי,

שחס וחלילה אני לא ארדם בשקט,

שחס וחלילה לא יגיעו זיכרנות אחרים.

כול לילה אני נילחמת בעיניי - תיפקחו!

כול לילה אני נילחמת עם מוחי, לעירנות ולשיכחה.

כל לילה הם מארחים לי לחברה - הזיכרונות,

משאירים אותי ערה.

כדי שלא יבואו חלומות.

כול לילה אני והם, כמו חברים ותיקים,

הולכים יחד שנים על גבי שנים.

כול לילה אני גם דועכת טיפה,

כי מי יכול כול לילה ליזכור?

כול לילה אני שולחת תפילה להוא שמלמעלה, להוא שיודע,

כול לילה מבקשת, בבקשה,

רק הלילה שלא אהיה שוב עייפה.

אבל כול לילה אני בלית ברירה,

מפהקת, מותשת, אבל נישארת ערה.

ואז, לקראת הבוקר, אני מיד נירדמת

כשניגמר הירח ויוצאת החמה.

עם כול כוכב שמגיע, עוד פחד בליבי נוגע.

עם כול קרן שהשמש שולחת, מסלקת מליבי עוד פחד.