את לא אשמה

כשמילים מתפרקות בשורות
וטעם הדמעות הוא מר,
כשצלילים צורבים כמו כוויות
והיום מתערבב עם מחר,
כשהזמן לא חשוב
וכאב עוצר נשימה,
אני רק מזכירה לך שוב -
את עדיין אינך אשמה.

את תמיד חיפשת אהבה,
ודאגת להחיות תקוות,
גם כשפעם ללא תשובה
במקומם נעמדו מצבות.

את חיבקת אבנים קרות
עד שרוח הקפיאה דם.

את רצית להמשיך לחיות
ונלחמת איתה עד עולם.

את נלחמת עד סף הכוחות
גם אם חושך היה מסמיך,
אם נפלת וקיבלת כוויות,
קמת מוכנה להמשיך.

עכשיו שמרי על אוצר
שקנית בדם ודמעות,
שלמת עליו כה יקר
עד שאהבת לחיות.