בכי, שקט,

בכי
בכי שאמור היה
לשחרר את אותו זיכרון
זיכרון, שרק עכשיו אני מבינה
שאולי בחיים לא יעזוב
לא ירפה, גם לא מנפש גוססת
שכול כך צריכה, שיעזוב אותה בשקט
שיתן לה לחיות
חיים שמחים, ומלאים באושר
אושר אמיתי ונקי
נטול זיכרונות
מדברים רעים.

המחשבות שלי שולטות עלי
ממלאות כל חלק ביממה
מטלטלות אותי מצד לצד
מכאיבות לי
כולם סביבי מחפשים שקט
אבל אצלי השקט זה הרגעים שהכי רועשים
הרגעים שאני כלואה בתוך עצמי
הפכתי –
לשק חבטות של המחשבות שלי.