במקום בו נגמרות המילים
ותחושת המועקה,לופתת חזק, כטבעת חנק, מסרבת לתת לגוף לנשום,לנוח,
והילדה הקטנה שהולכת לאיבוד,בתוך סבך הרגשות
ילדה שאיבדה את כל עולמה את התום
ילדה שעזבה את עצמה,
אל תגעו בה,
כמו פורצלן עדין,נשברת לרסיסים קטנים
ודמעה שקופה על לחייה,משקפת את פנימיותה
לכי לך אל האור הנכסף , במקום בו נגמרו לך הדרכים
;){kind=link}