הגועל שבטריגרים

מכירים את ההרגשה הנוראה הזאת שתוקפת אותך פתאום בלי שום סיבה.. הרגשה כזאת של רע.. של מחניק.. של עצוב.. ואז אתה שוקע לחור עמוק ואפל חסר תחתית, של זיכרונות מרים וכאב חזק כל כך, שהוא פשוט משתק אותך?!
למה זה קורה? למה יום שהייה חביב ביותר הופך, בין רגע, לנורא ועוד ללא כל סיבה?!
למה יש את הלבד הזה שחונק אותך ומשאיר אותך תלוי באוויר בלי היכולת לנשום כי חסר לך אוויר.. בלי הכוח להתנגד לו.. הלבד שמגיע ומכלה אותך.. אוכל אותך מבפנים.. או שיותר נכון- אתה אוכל את עצמך מבפנים..
למה פתאום חשוך כל כך?!
למה הזיכרונות עולים להם בלי שום סיבה.. בלי שום גירוי חיצוני שיגרה אותם.. פשוט ככה.. אני יושבת ומדברת עם הבעל שלי ובום! תוקף אותי פלאשבק.. אז אני מסיימת את השיחה איתו ויושבת לבדי במרפסת.. משחקת עם הסיגריה וחיה מחדש את הרגעים מהילדות.. ואז הידכאון הזה שתוקף פשוט קשה מנשוא..
איך ממשיכים הלאה???????????????????
איך עושים את זה??????????????????????????
איך חיים????????????.

אבל חייב להיות משהו שאפשר לעשות.. משהו שיפחית את העוצמה של הזיכרון שפתאום מופיע.. משהו שימנע אותו..
אני לא מסוגלת להמשיך ככה.. זה קשה מדי..
זה מחזיר אותי כל הזמן אחורה.. נדמה שהינה אני סוף סוף עושה צעד קדימה ופתאום בום: 3 צעדים אחרונית ללא שום סיבה..
חייב להיות משהו שיעזור..

השבועות האחרונים היו כלכך קשים
וכלכך מבלבלים וכלכך מעייפים
וכלכך
לבד
שלפעמים הייתי כלכך רוצה את האפשרות פשוט לעצור את הכל ולנוח

איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שביום אני מתנהגת כרגיל כאילו כלום לא קרה, כאילו זה ממש לא משפיע עליי
אני לרוב לא חושבת על זה.
אבל בלילה - החלומות האלה שגורמים לי להתעורר עם הכאב הזה, העצבות הזאת.
איך זה יכול להיות?
משהו לא בסדר איתי???
ביום הכל בסדר ובלילה לא.... כאילו ביום אני מישהי אחרת, מישהי שלא עברה את הדברים האלה...
איך זה יכול להיות???

אתמול נזכרתי ונהייה לי רע בכל הגוף והלכתי להקיא אבל לא ממש הצלחתי. כבר היו לי תקופות שטריגרים גרמו לי לבחילות והקאתי באמת אבל חשבתי  שכבר התגברתי על זה.

אני מרגישה מחנק ...
בחילות ...
כל הזמן כאבי בטן ורצון להקיא ...
האוכל מגעיל אותי אבל אני כן רעבה ...
אני עצובה וכואב לי ... אבל מבפנים ..
אני שמחה ומאושרת כלכך ... רק מבחוץ ...
רע לי ורע לי ... ומה שלא יהיה ומה שאני לא יעשה כל הזמן רע לי !!!!!
ממשיכה לשבת לבד עם עצמי בלילות ולבכות...

מכירים את ההרגשה הנוראה הזאת שתוקפת אותך פתאום בלי שום סיבה.. הרגשה כזאת של רע.. של מחניק.. של עצוב.. ואז אתה שוקע לחור עמוק ואפל חסר תחתית, של זיכרונות מרים וכאב חזק כל כך, שהוא פשוט משתק אותך?!
למה זה קורה? למה יום שהייה חביב ביותר הופך, בין רגע, לנורא ועוד ללא כל סיבה?!
למה יש את הלבד הזה שחונק אותך ומשאיר אותך תלוי באוויר בלי היכולת לנשום כי חסר לך אוויר.. בלי הכוח להתנגד לו.. הלבד שמגיע ומכלה אותך.. אוכל אותך מבפנים.. או שיותר נכון- אתה אוכל את עצמך מבפנים..
למה פתאום חשוך כל כך?!
למה הזיכרונות עולים להם בלי שום סיבה.. בלי שום גירוי חיצוני שיגרה אותם.. פשוט ככה.. אני יושבת ומדברת עם הבעל שלי ובום! תוקף אותי פלאשבק.. אז אני מסיימת את השיחה איתו ויושבת לבדי במרפסת.. משחקת עם הסיגריה וחיה מחדש את הרגעים מהילדות.. ואז הידכאון הזה שתוקף פשוט קשה מנשוא..
איך ממשיכים הלאה???????????????????
איך עושים את זה??????????????????????????
איך חיים????????????.

אבל חייב להיות משהו שאפשר לעשות.. משהו שיפחית את העוצמה של הזיכרון שפתאום מופיע.. משהו שימנע אותו..
אני לא מסוגלת להמשיך ככה.. זה קשה מדי..
זה מחזיר אותי כל הזמן אחורה.. נדמה שהינה אני סוף סוף עושה צעד קדימה ופתאום בום: 3 צעדים אחרונית ללא שום סיבה..
חייב להיות משהו שיעזור..

השבועות האחרונים היו כלכך קשים
וכלכך מבלבלים וכלכך מעייפים
וכלכך
לבד
שלפעמים הייתי כלכך רוצה את האפשרות פשוט לעצור את הכל ולנוח

איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שביום אני מתנהגת כרגיל כאילו כלום לא קרה, כאילו זה ממש לא משפיע עליי
אני לרוב לא חושבת על זה.
אבל בלילה - החלומות האלה שגורמים לי להתעורר עם הכאב הזה, העצבות הזאת.
איך זה יכול להיות?
משהו לא בסדר איתי???
ביום הכל בסדר ובלילה לא.... כאילו ביום אני מישהי אחרת, מישהי שלא עברה את הדברים האלה...
איך זה יכול להיות???

אתמול נזכרתי ונהייה לי רע בכל הגוף והלכתי להקיא אבל לא ממש הצלחתי. כבר היו לי תקופות שטריגרים גרמו לי לבחילות והקאתי באמת אבל חשבתי  שכבר התגברתי על זה.

אני מרגישה מחנק ...
בחילות ...
כל הזמן כאבי בטן ורצון להקיא ...
האוכל מגעיל אותי אבל אני כן רעבה ...
אני עצובה וכואב לי ... אבל מבפנים ..
אני שמחה ומאושרת כלכך ... רק מבחוץ ...
רע לי ורע לי ... ומה שלא יהיה ומה שאני לא יעשה כל הזמן רע לי !!!!!
ממשיכה לשבת לבד עם עצמי בלילות ולבכות...