אני מחייכת, אני שמחה, אני צוחקת.
מספרת בדיחות, מתלוצצת ועושה שטויות.
אבל יש לי חור גדול בלב.
אני מנסה להיפתח, לספר כמה שיותר.
לא מצליחה. אני מתביישת.
אני חזקה וכמעט לא בוכה.
חסר לי משהו. אני מחכה.
אבל בינתיים צוחקת ומקרינה אושר ושמחה.
רואה עשרות אנשים ביום.
מכירה, מדברת ושוב צוחקת.
ומרגישה לבד.
מכחישה את הכאב, מדחיקה את העצב.
מצפה שיבוא יום ומשהו ישתנה.
רוצה להיות מאושרת. ולחייך מכל הלב
בינתיים נעלמת.
מספרת בדיחות, מתלוצצת ועושה שטויות.
אבל יש לי חור גדול בלב.
אני מנסה להיפתח, לספר כמה שיותר.
לא מצליחה. אני מתביישת.
אני חזקה וכמעט לא בוכה.
חסר לי משהו. אני מחכה.
אבל בינתיים צוחקת ומקרינה אושר ושמחה.
רואה עשרות אנשים ביום.
מכירה, מדברת ושוב צוחקת.
ומרגישה לבד.
מכחישה את הכאב, מדחיקה את העצב.
מצפה שיבוא יום ומשהו ישתנה.
רוצה להיות מאושרת. ולחייך מכל הלב
בינתיים נעלמת.
להיעלם
להתכנס
להיות לבד
בתוך בועה...
ומסביבי אנשים
וחיוך כמו מסיכה על פנים
ואין שום קשר בין הצחוק שמוקרן החוצה
ובין הכאב הגדול שיושב עמוק בפנים.
כאילו ההתנהגות אל החוץ היא
סוג של קליפה כל כך עבה
ששומרת על הרגשות הכואבים שבלב הכואב..
להתכנס
להיות לבד
בתוך בועה...
ומסביבי אנשים
וחיוך כמו מסיכה על פנים
ואין שום קשר בין הצחוק שמוקרן החוצה
ובין הכאב הגדול שיושב עמוק בפנים.
כאילו ההתנהגות אל החוץ היא
סוג של קליפה כל כך עבה
ששומרת על הרגשות הכואבים שבלב הכואב..
נראה שבתוך הלילה עולות המון מחשבות,
לפעמים מחשבות שיכולות לאיים,
לפעמים הזכרונות משתלטים,
ואולי אלו סיוטים...
יש ימים שברגע שהעיניים נעצמות הכל חוזר, הפחדים, הזכרונות , המראות...
לפעמים מחשבות שיכולות לאיים,
לפעמים הזכרונות משתלטים,
ואולי אלו סיוטים...
יש ימים שברגע שהעיניים נעצמות הכל חוזר, הפחדים, הזכרונות , המראות...
אני מחייכת, אני שמחה, אני צוחקת.
מספרת בדיחות, מתלוצצת ועושה שטויות.
אבל יש לי חור גדול בלב.
אני מנסה להיפתח, לספר כמה שיותר.
לא מצליחה. אני מתביישת.
אני חזקה וכמעט לא בוכה.
חסר לי משהו. אני מחכה.
אבל בינתיים צוחקת ומקרינה אושר ושמחה.
רואה עשרות אנשים ביום.
מכירה, מדברת ושוב צוחקת.
ומרגישה לבד.
מכחישה את הכאב, מדחיקה את העצב.
מצפה שיבוא יום ומשהו ישתנה.
רוצה להיות מאושרת. ולחייך מכל הלב
בינתיים נעלמת.
מספרת בדיחות, מתלוצצת ועושה שטויות.
אבל יש לי חור גדול בלב.
אני מנסה להיפתח, לספר כמה שיותר.
לא מצליחה. אני מתביישת.
אני חזקה וכמעט לא בוכה.
חסר לי משהו. אני מחכה.
אבל בינתיים צוחקת ומקרינה אושר ושמחה.
רואה עשרות אנשים ביום.
מכירה, מדברת ושוב צוחקת.
ומרגישה לבד.
מכחישה את הכאב, מדחיקה את העצב.
מצפה שיבוא יום ומשהו ישתנה.
רוצה להיות מאושרת. ולחייך מכל הלב
בינתיים נעלמת.
להיעלם
להתכנס
להיות לבד
בתוך בועה...
ומסביבי אנשים
וחיוך כמו מסיכה על פנים
ואין שום קשר בין הצחוק שמוקרן החוצה
ובין הכאב הגדול שיושב עמוק בפנים.
כאילו ההתנהגות אל החוץ היא
סוג של קליפה כל כך עבה
ששומרת על הרגשות הכואבים שבלב הכואב..
להתכנס
להיות לבד
בתוך בועה...
ומסביבי אנשים
וחיוך כמו מסיכה על פנים
ואין שום קשר בין הצחוק שמוקרן החוצה
ובין הכאב הגדול שיושב עמוק בפנים.
כאילו ההתנהגות אל החוץ היא
סוג של קליפה כל כך עבה
ששומרת על הרגשות הכואבים שבלב הכואב..
נראה שבתוך הלילה עולות המון מחשבות,
לפעמים מחשבות שיכולות לאיים,
לפעמים הזכרונות משתלטים,
ואולי אלו סיוטים...
יש ימים שברגע שהעיניים נעצמות הכל חוזר, הפחדים, הזכרונות , המראות...
לפעמים מחשבות שיכולות לאיים,
לפעמים הזכרונות משתלטים,
ואולי אלו סיוטים...
יש ימים שברגע שהעיניים נעצמות הכל חוזר, הפחדים, הזכרונות , המראות...