יושבת ושותקת, שואלת את עצמי מתי כל זה יגמר.
למרות שאני יודעת את התשובה.... אף פעם.
כועסת על החיים שניתנו לי
מסתתכלת על החיים שלי ולא מוצאת אותם...
מתפקדת כמו רובוט והפנים נראות כמו באבל.
הדיכאון והאדישות צורחים החוצה.
אני רוצה להפסיק להרגיש, אבל מה יהיה אם זה באמת יקרה? מה אני אהייה?
אבל מצד שני אני לא יכולה לסבול את הסבל, את התמונות
התמונות לא מרפות ממני, אני רוצה לשכוח.
למה אני עוד ממשיכה לראות את פניו? אבא עם חיוך מנצח...
אני באמת לא יודעת, הכל נראה מסובך מדי.
מפחדת מהלא נודע ומפחדת מאיבוד שליטה
;){kind=link}