יום קצת פחות אופטימי

חייבת לפרק לפני שאתפרק

מחשבות, לחץ ומועקה

היום ואתמול מעורבבים

רגל אחת רצה קדימה, השניה תקועה בבוץ של אתמול

רוצה לצרוח, רוצה לבכות

חזקה?

פעם קשקשתי הרבה שטויות כדי לכסות על הכאב

היום יש בי הרבה שקט כדי לכסות על הכאב.

שליטה

מפחדת מעצמי, מאחרים,

ממגע, מלקבל, מלהיפגע.

מפחדת מהחיים, שורדת.

תמיד חוזרת לאותו מקום

ומבינה, אני שורדת, לא יותר.

חייבת לשחרר צעקה

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההה

אבל איפה? כמה? ואיך?

אין שום אדם שיכול להבין אותי ולהכיל אותי.

מפחדת,

זה הזוי אבל רודף אותי.

תמיד צריכה להיות בשליטה ולחשוב מה אומרים.

וגם כששומעים, אז לא באמת רוצים לשמוע,

רק ככה, קצת, כדי לצאת ידי חובה.

אני עייפה, רע לי ועצוב לי, ולא יודעת איך, למה וכמה.

כואב לי מאוד

מנסה לשחרר

עיפה מלהבין את עצמי

מלהבין אחרים

מלשמור שלא לפגוע

מנסה שלא להיפגע

מנסה כל הזמן הכל

ובסוף שוב לבד. אולי מבחירה, אבל לבד!!!