גשם, שלח טיפות
לשטוף את נפשי מדמעות.
דמעות שאינן זולגות,
דמעות שקפואות, תקועות,
דמעות של תקוות קבורות,
דמעות של ציפיות ריקות,
דמעות של חוסר זהות,
שכמו פזל גזור בטעות.
דמעות העדר גבולות,
של חומות שכל פעם נופלות
נשברות, מתנפצות בכאב,
דמעות ששורפות את הלב…
