עוד קצת חרא

איך אפשר לחיות טוב כשזה רודף אותי?

כבר היה לי פעם תקופה שחשבתי שזהו שמתי את זה מאחורי ,
אבל זה חוזר שוב ושוב....

אף אחד לא יודע כלום.
אף אחד לא יכול לדעת.
לא יכול לדעת כאב כמו זה. כאב מבפנים. כאב חזק. שצריך לשמור, שאי אפשר לטפל, ואף אחד לא יודע.
דמעות עצורות, כאב ענקי שעוד שנייה מתפרץ לי מהחזה.

לא יכולה לסבול מגע. מה שווים החיים בלי מגע? בלי חום? רק עם כאב שלא יעבור.

בא לי להקיא, יש לי בחילה.
רק לעוף מפה מהר מהר ולרוץ הכי רחוק רחוק מפה.

יושבת לבד
בודדה וכואבת
יושבת בצד
על מה שהיה חושבת.
עוצרת לרגע
חושבת, מהרהרת
איך נתתי לזה לקרות?
ורגע, למה בכלל להמשיך לחיות?

הרי בכל זה אני אשמה
ילדה קטנה ותמימה.

אני מרגישה חנוקה ...
אני מרגישה סגורה בתוך קוביה הונגרית קטנה ושחורה ... ללא פיתרון ... ללא יציאה ... רק חושך .. הכל דחוס ... וחונק.... בלי אוויר ...
אני לא יכולה לינשום !!!!!!!
אני מרגישה מנופצת לרסיסים קטנים ....
אני מרגישה כלכך לבד ...

אני נחנקת ... כל הזמן ...
ואני שונאת את ההרגשה הזאת ...
אני לא יכולה ליסבול את זה יותר ...